מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
שולחן מפמ"ר ספרות ממלכתי
משרד החינוך
שולחן מפמ"ר ספרות ממלכתי

דבר המפמ"ר

שולחן המפמ"ר היסטוריה ממלכתי

מורים יקרים, שלום

עמוס עוז בספרו החדש שלום לקנאים (2017), מספר על מורהו האהוב לספרות, שסיפר אגדה בכיתה:
"אב זקן מצווה לבנו: אם אתה מבקש מחסה מגשם ורוח, הקם לך אוהל או בקתה. אם אתה מבקש מקום לדור בו כל ימי חייך, בנה בית אבן. אם רצונך לדאוג גם לבניך ובני בניך אחריך, בנה עיר מוקפת חומה. אבל אם רצונך להקים בניין לדורות הבאים, כתוב ספר" ('אורות ולא אור' ע' 56).

אגדה זו היא תעודת הזהות שלנו, אומר עוז, לא בנינו פירמידות, ולא את חומת סין, לא הקמנו קתדרלות מרהיבות, כי יוצרי טקסטים מאז ומעולם היו היהודים, מספרי סיפורים ומנסחי רעיונות ששינו את יסודות המוסר.

ואכן, בארון הספרים שלנו יש אוצרות של ידע וערך, יצירות מורכבות ועמוקות, שטובי המוחות הגו בשיא בשלותם המנטלית והנחילו לבני דורם ולדורות הבאים, בשפה העברית שמופלאה ממנה אין, בכושר חיותה כבר שלושת אלפים שנה. אלא שבעובדות אלה בדיוק טמונה גם הבעיה שאיתה אנחנו מתמודדים יום יום, מורים לספרות יקרים.

היום אנחנו עומדים מול עולם חדש, דור חדש, שיש לו שפה משלו, ושאופן החשיבה שלו מותאם אל המחר, כפי שאמר המשורר ג'ובראן חליל "פניהם קדימה, לא אחור, והם לא יתרפקו על האתמול" ("הילדים" בתוך הנביא). כמתווכים את הספרות, תפקידנו היום מורכב מאי פעם: מחובתנו לגשר בין עבר לעתיד, לדאוג שמורשתנו לא תדעך ותעודת הזהות שלנו לא תישכח, אך בו בזמן גם לפנות ללבם של התלמידים, למה שמעניין אותם ורלוונטי לחייהם.

שהרי נפש האדם זקוקה לרוח. אנחנו חיים בתוך סיפורים, מספרים לעצמנו את הסיפור שלנו, לומדים על עצמנו מסיפורים של אחרים. דבריה של אגי משעול מיטיבים לבטא את אחד מתפקידיה החשובים של הספרות: "זה משמח אותי מאד שיש לי הרבה קוראים, זה אומר שאני מצליחה בכתיבה להיות עד כדי כך "אני" כך שאחרים מוצאים בזה את עצמם" (שיחה עם ורד לי מתאריך 4/5/2012 בעיתון "הארץ"). הספרות מסבירה לקוראיה את עצמם ואת העולם, לא אגזים אם אומר שהספרות יכולה לקרב לבבות, ליצור שלום, לתקן עולם ונפש.

עלינו לחדש, להמציא את עצמנו שוב ושוב מחדש, יש להעז ולשנות, להשתנות ולהתגמש עם המציאות המשתנה. לנו, המורים לספרות, אין הזכות לשרות באזור הנוחות שלנו, לקדש רק את העבר החרוש היטב, ולהוקיר רק את המוכר. אינני אומרת להבעיר את גבעולי אשתקד, אינני מאמינה במהפכות. אבל יש להתארגן מחדש, לחשוב בפתיחות, והעיקר לא לפחד כלל לעשות מהספרות את מה שתלמידינו מצפים ממנה להיות עבורם, הזדמנות לחינוך ערכי, בדרך שמגיעה ליעד הנכון. לא פופולאריות אנחנו מחפשים. אנו, אנשי חינוך וספרות, הננו הציר שעליו מסתובבת מערכת החינוך במלוא מובן המילה. עלינו להבין זאת, להאמין בכך, ולפעול ככאלה.

ולכן בנפשנו הוא. אם לא יאהבו ספרות, לא יקראו ספרים, לא יתחברו אל שיעורי הספרות, לא נביא תועלת להם או לעצמנו, במקצוע שבחרנו להקדיש לו את חיינו, כמשמעותיים ומשפיעים.

אני נכנסת לתפקידי בתקווה לבצע אותו בצורה נכונה וראויה. אתם, המורים לספרות, הם הציבור שעבורו אני פועלת. כולנו יחד צריכים לראות לנגד עינינו את טובת הספרות במדינת ישראל, ואת טובת התלמידים שבאים בבוקר לבית הספר בשביל לשמוע מה שיש לנו לומר להם.

בברכה,
מירב בראוטבר-פסט

מה חדש?

חוזרי מפמ"ר

חשוב לדעת

ספרות ממלכתי במרחב הפדגוגי

נושאים במרחב הפדגוגי

חטיבה עליונה

חטיבת ביניים

קיצורי דרך שימושיים

פרטים ליצירת קשר

מירב בראוטבר-פסט

מנהלת תחום דעת (מפמ"ר) ספרות ממלכתי

meravbp@education.gov.il